מה יותר נעים לכם
שיעלו על נס את חסרונותיכם ופועלכם הכושל
או דוקא את הצלחותיכם?
טוב, לא מכירה אתכם אישית
ועדיין מרשה לעצמי להמר
שאתם דומים לרוב המין האנושי
שנהנה יותר לשמוע על מעלותיו
ופחות על חסרונותיו.
קלעתי?
הקטע ההזוי הוא שגם התלמידים שלנו קרוצים
מאותו חומר שקורצנו אנו.
גם הם ייהנו לשהות בחברה שהאווירה בה חיובית ונעימה,
מדגישה את החלק היפה ומעצימה את הטוב והנחמד.
אך מה לעשות, אתם תוהים לעצמכם,
לפעמים צריכים להעיר לתלמיד.
מה, שנתעלם?
ברור שלא!
מי שמגיע לו - מגיע. חד-משמעית.
אז מה כן?
פעלו בשיטת "הפוך על הפוך".
כלומר, במקום להעיר לתלמיד שיכניס סוף סוף את מחברותיו
הפזורות עלי שולחן,
אמרו: כל הכבוד לכל התלמידים שהשולחן שלהם פנוי ומאורגן לשיעור.
הופה!
התלמיד הכושל שלנו, במידה והתברך בזוג אזניים שומעות,
אמור לקלוט את דברי השבח שנאמרו
על חבריו
ולהסיק מכך שאם הוא מעוניין בנתח כלשהו מהכבוד המחולק להם,
כל שעליו לעשות זה לפנות את שולחנו.
כנ"ל אם תרצו להכחיד כל בדל של פטפטת בכיתתכם.
במקום להעיר ולהתחנן על נפשכם לקצת שקט בחלל,
תוכלו לשבח ולהוקיר את כל אלו שבולמים את פיהם
ומשאירים אותו חתום ונעול.
אמרו: יש כאן בכיתה תלמידים מעולים, גיבורי אמת
שיודעים כיצד תלמידים ברמה מתנהגים
ושומרים על השקט בשיעור.
אני מאוד מאוד מעריכה אותם!
אופס, יש סיכוי שכמה פטפטנים סוררים
ירצו להצטרף לליגת העל של הכיתה
ויסכימו לשם כך לדחות את המשך השיחה הסוערת
להפסקה.
הבנתם את הרעיון?
במקום להעיר, האירו.
במקום לתפוס על חם, שבחו.
התעסקו בטוב
ולאט לאט קנאת הסופרים המותרת והרצויה,
תעשה את העבודה בשבילכם.
כמובן שבמקרה והשיטה לא פעלה את פעולה,
תצטרכו לנקוט גם בשיטת המקל (הוירטואלי, כן?)
וזה גם בסדר.
אבל בבקשה, אל תגיעו לזה
לפני שניסיתם את השיטה הזאת.
ותופעת הלוואי? שיפור האווירה לנעימה באופן מיידי.
ויש גם בונוס - תייצרו לעצמכם תדמית "המורה האהוב".
בהצלחה!
